יער חרובית

יער חרובית הינו יער נטוע של קק"ל המשתרע על פני כ-8000 דונם דרומית לכביש 383 ונתחם בתל צפית בדרום, קיבוץ  כפר מנחם במערב ומושב גפן במזרח ומהווה את גבולה המערבי של שפלת יהודה. ביער עצים שונים ומגוונים, אורנים, אקליפטוסים, ברושים וחרובים כמובן על שמם נקרא היער חרובית. ביער שלל חניונים, שבילים ונקודות בעלות עניין מבחינה של ארכיאולוגיה, טבע ונוף. 

שביל האופנים ביער חרובית

חלקים מהשביל סובבים במרבדי רקפות

יער חרובית הוא ברירת המחדל של משפחתי כאשר אומרים יער. היער נוח ובעיקר לא רחוק ממקום מושבנו, 20 דקות נסיעה בלבד. ביער שולחנות פיקניק ומקום למנגל, בסביבת פארק הלוחם שבילים סלולים המיועדים לכיסאות גלגלים, אך יכולים לשמש גם לאופנים והליכה, אחד מהשבילים מטפס לעבר מצפור יונתן ממנו נשקף נוף לעבר כל מישור החוף הדרומי. בחודשי החורף, יער חרובית נעטף בפריחת הרקפות, הכלניות ועוד שלל פרחי בר. 

לכל אורכו השביל מסומן ירוק

לפני כשנתיים החלו לבנות את שביל האופנים ביער חרובית, כיום קיים שביל אופניים באורך כולל של 12 ק"מ המתחיל במצפור יונתן ממשיך ביער בחניון הדרומי וחוזר דרך הרים וגבעות למצפור יונתן. השביל מסומן לאורך כולו בסימון שבילים ירוק, כך שאין בעיה לנווט בו.  החלק הראשון של המסלול די קל לרכיבה, מכיל מעט סלעים. אך ככל שממשיכים בשביל מספר הסלעים עולה למרות זאת עדיין ניתן לרכיבה גם לבעלי כושר בינוני. בשביל כמה קטעים מהנים מאוד, ישרים, שמשני צדדיו היער במיטבו, מרבדי רקפות וכלניות שביניהם שזורים ציפורני חתול מצויות, אירוס ארץ ישראלי ועירית גדולה.  לאחר ההגעה לחניון הדרומי מתחילים לטפס והשביל הופך לסלעי מאוד וללא רכיב לאנשים מהשורה. וסופו במצפה יונתן. השביל גם ניתן להליכה ברגל, אך יש להיזהר ולהימנע מלהפריע לתנועת רוכבי האופניים.

השביל הופך לתלול וסלעי מאוד

את שביל האופנים נסעתי בפעם הראשונה לאחר הרבה זמן שלא התאפשר לי, מפאת קוצר זמן ביער של הוריי. לאחר שמצאתי את שביל האופנים, הזמנתי כמה מחבריי לנסוע במסלול. שלושתנו נסענו בכל השביל, כמו שציינתי כבר מקודם, חלקו הראשון של השביל, עביר לאנשים מהשורה, ולאחר החניון הדרומי שמכונה גם יער בולגריה, השביל הופך לתלול וסלעי מאוד, עד כדי כך שיש קטעים שלמים בהם לא ניתן לרכוב אם אתה לא "סופר ספורטאי". 


קישורים מומלצים:
יער חרובית קק"ל 
אתר המוקדש לשביל האופניים חרובית
שביל חרובית באתר הטיולים של קק"ל

שמורת הטבע- חולות ניצנים

הרבה זמן רציתי להגיע לחולות ניצנים, זה החל בכיתה י' לערך כאשר עלה רעיון במגמת מדעי הסביבה או בשמה העממי יותר אקולוגיה לצאת לסיור בחולות ניצנים, אך הסיור נדחה עקב גשם ואף בוטל מאוחר יותר, כך גם קרה בכיתה י"א, ולא זכיתי לצאת לטיול בניצנים למרות שהתחלתי לכתוב על חולות ניצנים במשימות שניתנו ע"י המורה במגמת מדעי הסביבה. גם להורים שלי ולאחי הקטן הרעיון נשמע לא טוב והם הראו סלידה מוחלטת מרעיון זה כמו לכל שאר הרעיונות שלי לטיול בטבע הארץ הישראלי. הם אמרו לי "מה נעשה שם? הכול שם חול וחול אין מה לעשות שם!" אני חשבתי לעצמי, איך זה שחולות ניצנים כל כך קרובים אלינו ואפילו לא ביקרנו שם ואילו פעם אחת בודדת???, באחת הפעמים שהייתה תחרות אגרוף ואח שלי השתתף בה, בזמן ההמתנה הארוך לקרב שלו יצאתי מהאולם והלכתי לחולות מעבר לכביש וכבר שם הבנתי שזהו מקום מדהים, פרחים, עקבות , נוף והרבה חול קסום ומזמין.

רותם המדבר 

לענה חד זרעית 

ביום שבת האחרון, לאחר הרבה זמן שהורי הראו סלידה מהרעיון הם החליטו באורח פלא לבקר בחולות ניצנים, למרות שאחיי לא התרצה ונשאר בבית. יצאנו לדרך ונסענו לכיוון אשדוד, המשכנו לכיוון דרום עוד כ- 10 ק"מ ואז פנינו מערבה באזור היישוב ניצן, המשכנו בנסיעתנו עד שהגענו לחורשת האקליפטוסים.  אני ציפיתי לטיול מהנה כמו שקראתי בלילה שלפני הטיול, אך ללא הכוונה כלשהי יצאנו לעבר החולות ולא מצאנו אף שביל מוסדר, כך שהלכנו לתוך החולות בתקווה למציאת הדרך הנכונה עד בריכות מי התהום.

עקבות ג'יפים

עקבות בעלי חיים 

כאשר נכנסנו לחולות,  אי אפשר היה לא לשים לב לעקבות בעלי חיים בכל מקום, זהו הצד הטוב, מנגד הרבה עקבות וגם רעש של אופנועים, ג'יפים או סתם טרקטורונים. כשנכנסנו לחולות הכל היה בצמחייה, למרות שזה חולות. המשכנו עד שהגענו לגבעה די גבוה, ממנה הצלחנו לראות את שני הערים הגדולות שנמצאות מצפון ומדרום לחולות, אשדוד ואשקלון בהתאמה, נוף עוצר נשימה. כמו כן ניתן היה לראות את הים התיכון ואת הספינות שעוגנות בנמל אשדוד או מתכוונות לעשות זאת ואף ספינה ליד חופי אשקלון, ליד תחנת הכוח, כנראה הביא עוד אספקת פחם לתחנת הכוח. בין לבין ראינו כמה צמחים האופניים לחולות ניצנים. רותם המדבר ולענה חד זרעית. בדרך חזרה נתקלנו בשביל הכלניות בישוב ניצן והייתי חייב לצלם כמה.  למרות שציפיותיי לא התגשמו לגמרי, אני צמח שסוף סוף ביקרתי בשמורת הטבע חולות ניצנים שהוכרזו ככאלה ב- 2005.