הרבה זמן רציתי להגיע לחולות ניצנים, זה החל בכיתה י' לערך כאשר עלה רעיון במגמת מדעי הסביבה או בשמה העממי יותר אקולוגיה לצאת לסיור בחולות ניצנים, אך הסיור נדחה עקב גשם ואף בוטל מאוחר יותר, כך גם קרה בכיתה י"א, ולא זכיתי לצאת לטיול בניצנים למרות שהתחלתי לכתוב על חולות ניצנים במשימות שניתנו ע"י המורה במגמת מדעי הסביבה. גם להורים שלי ולאחי הקטן הרעיון נשמע לא טוב והם הראו סלידה מוחלטת מרעיון זה כמו לכל שאר הרעיונות שלי לטיול בטבע הארץ הישראלי. הם אמרו לי "מה נעשה שם? הכול שם חול וחול אין מה לעשות שם!" אני חשבתי לעצמי, איך זה שחולות ניצנים כל כך קרובים אלינו ואפילו לא ביקרנו שם ואילו פעם אחת בודדת???, באחת הפעמים שהייתה תחרות אגרוף ואח שלי השתתף בה, בזמן ההמתנה הארוך לקרב שלו יצאתי מהאולם והלכתי לחולות מעבר לכביש וכבר שם הבנתי שזהו מקום מדהים, פרחים, עקבות , נוף והרבה חול קסום ומזמין.
ביום שבת האחרון, לאחר הרבה זמן שהורי הראו סלידה מהרעיון הם החליטו באורח פלא לבקר בחולות ניצנים, למרות שאחיי לא התרצה ונשאר בבית. יצאנו לדרך ונסענו לכיוון אשדוד, המשכנו לכיוון דרום עוד כ- 10 ק"מ ואז פנינו מערבה באזור היישוב ניצן, המשכנו בנסיעתנו עד שהגענו לחורשת האקליפטוסים. אני ציפיתי לטיול מהנה כמו שקראתי בלילה שלפני הטיול, אך ללא הכוונה כלשהי יצאנו לעבר החולות ולא מצאנו אף שביל מוסדר, כך שהלכנו לתוך החולות בתקווה למציאת הדרך הנכונה עד בריכות מי התהום.
כאשר נכנסנו לחולות, אי אפשר היה לא לשים לב לעקבות בעלי חיים בכל מקום, זהו הצד הטוב, מנגד הרבה עקבות וגם רעש של אופנועים, ג'יפים או סתם טרקטורונים. כשנכנסנו לחולות הכל היה בצמחייה, למרות שזה חולות. המשכנו עד שהגענו לגבעה די גבוה, ממנה הצלחנו לראות את שני הערים הגדולות שנמצאות מצפון ומדרום לחולות, אשדוד ואשקלון בהתאמה, נוף עוצר נשימה. כמו כן ניתן היה לראות את הים התיכון ואת הספינות שעוגנות בנמל אשדוד או מתכוונות לעשות זאת ואף ספינה ליד חופי אשקלון, ליד תחנת הכוח, כנראה הביא עוד אספקת פחם לתחנת הכוח. בין לבין ראינו כמה צמחים האופניים לחולות ניצנים. רותם המדבר ולענה חד זרעית. בדרך חזרה נתקלנו בשביל הכלניות בישוב ניצן והייתי חייב לצלם כמה. למרות שציפיותיי לא התגשמו לגמרי, אני צמח שסוף סוף ביקרתי בשמורת הטבע חולות ניצנים שהוכרזו ככאלה ב- 2005.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה