היום סוף סוף קיבלתי את תעודת הבגרות המיוחלת, עליה עמלתי 12 שנות לימוד ובשלוש האחרונות במיוחד הן קרויות "תקופת הבגרויות". בלי טקסים או חגיגות קיבלתי אותה ממזכירת בית הספר בו למדתי. את 12 השנים האלו אני רואה כמעין תהליך ארוך בו הכרתי את העולם כלו ועולם הלימודים התאורטיים בפרט. הגעתי לכיתה א' כשאני לא יודע אות בעברית, לא הבנתי מה רוצים ממני. אחד הילדים בכיתה עזר לי בינתיים להבין את השפה שעוד לא ידעתי ממנה כלום, משום שלפני שנה עליתי מרוסיה. מכיתה י"ב כבר יצאתי עם מחשבות דעות ורגשות כשכולם מנוסחים בעברית, אבל אז בכיתה א' לא חשבתי שאני אהיה מסוגל לדבר או לכתוב מילה או שתיים בשפה זרה זו.
הבגרות היא בעצם נקודת זינוק לחיים הבוגרים, אחרי הצבא. ככל שההישגים בה יהיו גבוהים יותר כך תהיה נקודת זינוק טובה יותר. בן אדם צריך להאמין בעצמו ולשאוף לטוב ביותר שלו העיקר לא לוותר בדרך. בהנחה שאדם רוצה לעסוק בתחומי ידע מדעיים או כאלו שדורשים תואר אקדמי, כדאי שיקח את עצמו בידיים ויוציא תעודת בגרות טובה. (כדי שאחרי הצבא לא יבזבז עוד זמן על השלמות).
לפי דעתי הבגרות מייצגת את יכולתו של אדם לעמוד במסגרת הבית ספרית, להתמיד ולהצליח הרי כל ציון גורר עוד ציון ולכן בלי להתמיד לא יוכל התלמיד להגיע אל תעודת הבגרות השלמה. מנגד אי קבלת תעודת בגרות לא מעידה על כך שאותו אדם לא אינטליגנט ולא משכיל, אלא לא מתאים למסגרות, אינדיבידואל בהשקפתו ולא אוהב שכופים עליו מחשבות, דעות ותכנים אליהם הוא לא לא מתחבר מעצם השקפת עולמו.
לפי דעתי הבגרות היא לא היעד המרכזי של מערכת החינוך אלא רק מדד שנלווה לכל העשייה החינוכית/ לימודית בבית הספר לכל אורך הדרך מכיתה א' עד י"ב. במחשבותיי מטרתה האמיתית של מערכת החינוך היא להוציא אנשים עצמאיים, בוגרים, בעלי ערכים וידע על העולם. כאשר הם מלווים בהבנה במה ברצונם לעסוק בהמשך דרכם.
 |
| כך נראית תעודת הבגרות שלי |
