שנה אזרחית חדשה

הנה עברה לה עוד שנה, מכאן נראה שהיא  עברה בהינד אףאף. הזמן רץ והכל נשאר אותו הדבר. אנחנו משנים מקום אבל הנפש נשארת באותו המקום ללא שינוי משמעותי בעולם החיצוני. אין חדש תחת השמש.  בני המאיה בכל זאת טעו וסוף העולם נדחה עד להודעה חדשה. 

כך פייסבוק  סיכמה את השנה שלי 

פייסבוק החליטה  לסכם לכל אחד את השנה שעברה עליו על סמך הסטטוסים והתמונות שכל אחד העלה השנה, לא האמנתי שהשנה היתה כל כך ארוכה  על פי ההסתכלות על התמונות שמזכירות תקופות שכבר נראות "נשכחות". 

עץ היולקה החילוני שלי 

 וכעת קבלו את 2013 במחיאות כפיים, זיקוקים, ויולצ'קי בכל מקום. נוביי גוד!  לא  כל כך מהר, בישראל יש התעלמות ובורות כמעט מוחלטת מהחג. כמו כל שנה אומרים זה חג נוצרי, "מה אתה שם יולקה (עץ אשוח ברוסית!), אתה נוצרי" כולם מברברים סביבי. אין הבנה בישראל שזהו חג אזרחי לגמרי שמקורו באוכלוסייה של הישראלים דוברי הרוסית שלא חוגגים את הכריסמס ולא יודעים מי זה הסילבסטר הזה, אבל מקפידים לחגוג  את השנה האזרחית החדשה (הנובי גוד ברוסית) בחיק המשפחה. בדיוק כמו שהם חגגו לפני עלייתם ארצה כחג אזרחי המסמל את תחילת השנה האזרחית שכולנו חיים לפיה!!! הנובי גוד במפורש זהו חג לחילונים!!!!!!  לפחות צה"ל נותן לחלק מדוברי הרוסית לצאת ולחגוג בבית.  

סטטוס בפייסוק שלא יכולתי להתעלם ממנו!!!
מסכים לכל מילה!!

לעוד מידע על החג החילוני נובי גוד  

מחלף גדרה בהתהוות

צומת גדרה הפך בשנים האחרונות לדרך חשובה לבאים מאשדוד בדרך לירושלים ולמזרח ודרום המדינה. זאת עקב בניית כביש 6 לצפון ודרום והכביש שמוביל אליו הכביש המהיר מספר 7. מלבד זאת יש להתחשב בעובדה שכביש 41 המגיע מנמל אשדוד משמש כעורק מרכזי לשינוע הסחורות שמגיעות אל נמל אשדוד לתוך הארץ. לרוב המשאיות נוסעות אל כביש 6 בדרכן הן עוברות בצומת גדרה, צומת מרומזרת ובצורה קצת משונה של צומת מדורגת, זה מעמיס על הכביש, כך לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2009 בשעות העומס עוברים כ- 4500 רכבים בצומת. בנוסף, כביש 40 זהו עורק תחבורתי חשוב הנמשך מכפר סבא  בצפון ועד הערבה בדרום.

שרטוט המחלף מאתר מקרקעי ישראל 

עבודות השדרוג כוללות בניית גשרים, רמפות, קירות אקוסטיים, מעברים תת קרקעיים וסלילת כבישי גישה חדשים. בניית המחלף "תבלע" את כביש 41 אשר יהפוך לכביש 7, ותוסיף עוד שני מחלפונים: חפץ חיים ובית רבן. בניית המחלף תיצור סדרי תנועה חדשים באזור, כך למשל הבאים מצפון או דרום יצטרכו לפנות לבני ע"ש, גן יבנה וכנות מכביש גישה חדש הנסלל צפונית לבני עי"ש ליד מגדלי המים כחלק ממחלפון חפץ חיים. לעומת הבאים ממערב שיכנסו דרך הכביש הקיים היום אולם עם שינויים.בנוסף נסללה יציאה דרומית לגדרה אל חפץ חיים, עוברת מתחת לכביש 7, ובעתיד הנסיעה לגדרה מבני עי"ש תתקצר עוד יותר בזכות הכביש החדש שנסלל.  כמו כן, הנסיעה בכביש 40 ו 7 תנוע ברציפות ותחליף ארבעה רמזורים הקיימים היום.

בניית הגשר המרכזי עליו יעבור כביש 40 (ברקע כביש 7 )

כביש הגישה החדש לבני עי"ש (ברקע מגדלי המים)

עלות בניית המחלף עומדת על כ- 400 מיליון ש"ח, זמן העבודה המוארך הוא כשנתיים. העבודות התחילו באוקטובר 2011 ועתידות להמשך עד יוני 2013. בשטח מתנהלות עבודות בכל חלקי הפרויקט, ממחלפון חפץ חיים דרך המחלף המרכזי וכן גם במחלפון בית רבן.

שמורת הטבע גמלא

לפני היציאה האחרונה הביתה, לקחו את כל הסוללה שלי לטיול בגמלא,כן כולם מברברים את המוח שאין להם כוח. למה לפני היציאה הביתה? הם שואלים,  אבל אני שמח להכיר מקום ששמעתי עליו תמיד ואפילו עשיתי עבודה עליו. גמלא ממוקמת במרכז רמת הגולן, בשמורה זורמים שני נחלים גדולים: נחל דליות וכמובן גמלא. ביניהם ממוקמת דבשת שעליה ממוקמת העיר העתיקה גמלא. כמו כן השמורה מאופיינת במצוקים יפהפים.

הנוף של גמלא 

 גמלא מפורסמת מאוד בנשרים שנמצאים בקרבתה ומקננים בה. במקום ישנו גם כלוב איקלום, כך ששמורה זו היא ביתם של הנשרים. במקום מתבצעים מחקרים אודות הנשרים בכדי לשמר את אוכלוסייתם הפגיעה בישראל שנמצאת בסכנת הכחדה. הנשרים מהווים הסניטריים של הטבע משמע הם עוזרים למערכת האקולוגית להפטר מפגרים וכך מפחיתים את הסיכוי למחלות שונת. ישנם שלל של סיבות הגורמות לנשרים להיעלם מנוף ארצנו. הרעלות, התחשמלויות, פגיעה באתרי קינון וזיהום. בגמלא מצפורים רבים בהם ניתן לקבל הדרכה ולצפות בנוף העוצר נשימה של המצוקים והנחלים. החברה להגנת הטבע עושה מאמצים רבים למנוע את היעלמות הנשרים, עובדת עם הבוקרים ברמת הגולן כדי למנוע הרעלות, מבודדים עמודי חוטי חשמל למניעת התחשמלות ועוד צעדים כמו גרעיני רבייה וכלובי איקלום. נשרים הם עופות דורסים בעלי מוטת כנפיים גדולות, בגמלא נוף עוצר נשימה שהנשרים רק מוסיפים לו ייחודיות ואווירה מרתקת ואפילו פרהיסטורית איפשהו.

הירידה הסלעית 

החלק השני של גמלא כולל את הפן ההיסטורי והארכאולוגי. העיר גמלא העתיקה  ממוקמת באחת מדפנות הדבשת. גמלא מהמילה גמל. הייתה עיר מרכזית בגולן. רואים שרידים של משהו שנראה כמו עיר עתיקה, כדי להגיע לשם צריך לרדת את כל הירידה הסלעית. באחת מגלגוליה של העיר היא היתה עיר יהודית טיפוסית. גמלא היוותה את תחילת המרד ברומאים, כך שהעיר בוצרה בחומות ומגדלי שמירה והיות שהיא נמצאת על מצוק הכניסה אליה הייתה ממקום אחד בלבד. הרומאים לא הצליחו לכבוש אותה על הפעם הראשונה, בפעמים הראשונות היהודים הצליחו להדוף את הרומאים, אך אלו היו עקשים ובסופו של דבר גמלא נכבש והושמדה כליל. יש סיפור האומר שהיהודים בגמלא בדומה למצדה החליטו להתאבד ולקפוץ מהמצוק ולא להרג ע"י הרומאים. המפקד שלנו לקח אותנו עד לראש הגבעה כדי לחבר אותנו לסיפור, וגם להזכיר שבכל דור ודור יקומו אויבים לעם היהודי וספציפית עכשיו למדינת ישראל ואנו אלו שקיבלנו את הזכות להגן על עצמנו במערכה הנוכחית.

בתחילת דרכה: אמלחיית גרניט

אמלח״יה, מלשון אמל״ח- אמצעי לחימה. הכוונה לא לנשקים ומקלעים כמו ששומעים בחדשות על תפיסת אמל״ח אלא לשיפצורים לנשקים, רצועות מיוחדות, ווסטים מותאמים ושאר עבודות התפירה השונות. אצלי בסוללה זה דבר חדש יחסית, משום שהסוללה הוותיקה הוקמה רק לפני שנה. עדיין אין את כל הסטטוסים של ותיקה אמיתית, כמו אמלחיה למשל. אפשר להגיד נבחרתי על ידי הסוללה לנסות ולהקים את האמל"חיה בגילגולה השלישי אחרי שתי ניסיונות פחות מוצלחים.

השלט שהכנתי לאמל"חיה 

 בתקופת האימון שהסוללה עוברת התחלתי להקים את האמלחיה כשאני משתלט על חדר מוזנח בסוף המגורים ומעביר לשם את המכונה הלא כל כך תקינה של הסוללה, לאחר שקיבלתי אישור מהסמל.  המכונה נפלה מתובלתית באחד הדילוגים הרבים שהיו לסוללה ולכן סבלה מחוסר כשירות. קודם כל, משום שלא היה איך לתפור בניתי שלט שבו כתוב אמל"חיה- שלט מושקע שאת האותיות שלו ניסרתי מארגזים של תחמושת ועטפתי אותם ברשת הסוואה בעצתו של אחד מחברי לסוללה. לאחר כמה ימים התחלתי לתפור בעזרת חוט ומחט שנתן לי חברי הטוב גיל מוסקוביץ', וחוטים שהיו לו בערכת תפירה. תפרתי רצועה, חובקים לנשק, כמה שיפצורי קסדה ועוד תיקונים מוזרים שחילי הסוללה מבקשים. במשך שבוע הייתי מגיע לאמלחיה כל רגע פנוי שיש לי , ואפילו יושב אחרי החז"לש ותופר, פשוט נסחף בעיניין התפירה. 

הארונית שאליאס בנה בשבילי

כדי שהחדר לא יהיה מכונת תפירה וארונית ציוד, החליט אליאס, אחד מהפז"מניקים בחדר שלי לבנות פק"ל לאמחליה. אל תגידו שאין פזמניקים טובים. ביחד איתו לקחנו ארבעה ארגזי תחמושת גדולים ובנינו מהם כלי  אחסון לדברים באמלחיה. רוב הסוללה לא מבינה למה להשקיע אבל אני מבין שמה שאתה עושה היום ישמר ויתגלגל הלאה למחזורים הבאים שיהיו בסוללה.ולא רק, תמיד כיף לחיות בסביבה שניראת טוב ויפה לא משנה איפה אתה נמצא. 

קודש הקודשים של האמלחיה- מכונת תפירה

כעבור שבועיים של לחימה במפקדים שיוציאו נסיעה כדי לתקן את המכונה, הרספ הודיע לי שהוא הצליח לתפור את המשימה על הרכב שיוצא לקניות שבת עבור הסוללה. הנסיעה יצאה לעין זיוון, שם מצאנו מרכז מכונות תפירה שבו עובד שלמה שעזר לנו לתקן את המכונה תמורת מחיר סמלי. לבסוף המכונה תוקנה, לא קל היה להבין איך היא עובדת, אבל  לאחר  סופ"ש שלם של ניסיונות ואלתורים עם המכונה וקצת סרטוני הדרכה ביוטיוב הצלחנו להשתלט על המכונה. כעת צריך להתחיל לדאוג לחומרים בשביל שהמכונה תהיה שווה משהו, בינתיים משתמשים בחומר שנקנה כשהאמל"חיה הוקמה בפעם הראשונה לפני כשנה. כרגע הגעתי לשלב שבו החוט היחיד שנשאר לי הוא שחור וכחול. לפחות במשימת ההקמה הצלחתי לעמוד, נקווה שאני אצליח להשתלט על האמלח"יה ונגיע למצב טוב יותר. 

מעיינות, בריכות ומה שביניהם

הצפון שופע מים, חלק מהמים נאגרים, חלקם מחלחלים, וחלקם נשטפים הלאה בסופו של דבר חסרים מים. בפוסט הזה רציתי לחלוק את מקורות המים שיצא לי לפגוש בשירות הצבאי שלי עד כה. חלקם מלאים כל השנה וחלקם מתייבשים בקיץ, חלקם טבעיים וחלקם מלאכותיים. לכולם מכנה משותף- כולם מביאים סיפוק ביופיים, יש משהו במאגרי מים, נחלים ומעיינות שעושים בי עניין לחקור אותם. נעבור מהצפון לדרום.

האגם- בחורף

אגם עונתי ליד מחנה יואב

אין לי הרבה מידע עליו, וגם קשה למצוא עליו משהו באינטרנט. האגם נמצא בשטחי האש שסביב מחנה יואב בצפון מרכז הרמה, ממנו נשקפים הרים רבים, בינהם החרמון, בנטל, אביטל, שיבן ועוד רבים. בחורף האחרון, בנטל אביטל וחרמון התכסו בשלג בכמה ממטרים ואפילו תל שיבן זכה לשכבת שלג קלה. לפי המפה האגם נמצא באפיק הנחל ירדינון, וממש צמוד לשמורת הטבע עיינות עורבים שנחל עורבים זורם בתחומה. האגם לא עמוק, אך מספק נוף ובית גידול לח המושך אליו חיות שונות כגון, צפרדעים שועלים, צבאים, נמיות, ברווזים וחסידות. האגם כך נראה, מלאכותי, משום שיש סוללת עפר שניראת די בבירור בצידו המערבי. במימיו צומחת נורית המים, ובשלוליות מסביביו.

מעיין ידידיה ליד יונתן בגולן

עין תפוחים במושב קשת בגולן

מעיין ידידה ועין תפוחים

שתי מעיינות אלה, אפשר לקרוא קלאסיים לרמת הגולן. שניהם הם בעצם בריכות שניזונות ממעיין צמוד להן, מלאות מים קרים וצלולים כל ימות השנה. שופצו או אפילו הוקמו ע"י תושבים בסביבתם. את המעיין ליד מושב יונתן הכרתי טוב, הייתי הולך לשם כמעט כל פעם שנשארתי בבסיס. בהתחלה פחדתי מהמים שנראים עכורים, כמו ילד קטן, אבל טבילת רגליים חשפה שהמים צלולים ונקיים. שחיה במי המעיין מרעננת מאוד את הגוף והנפש- המים קרים מאוד ולוקח איזה כמה דקות להתחמם אחריהם, במיוחד בערב. מומלץ לבקר במזג אוויר חמים יותר. שם נוסף לבריכות מעין אלו הוא בריכות הקצינים, משמום שקצינים סורים שחו בהם.

אגמון החולה- מבט מרמות נפתלי (ברקע: בנטל, אביטל)

אגמון החולה

באגמון עצמו לא יצא לי לבקר כשהייתי בצבא, אבל ביקרתי בו לפני שהתגייסתי לצבא. מי חשב שאני אשרת סביביו כשמונה חודשים ואפילו יותר. האגמון הוא השארית של אגם החולה הגדול שהשתרע בעמק. החליטו ליבש אותו כדי להוסיף שטחים לחקלאות. לאחר שהבינו את טעותם הציפו חלקים בעמק כדי לנסות ולשמר את הטבע בעמק. דרומית לאגמון יש את שמורת החולה, היא החלק המקורי שהשתמר. בתור חייל, כשאני עובר ליד האגמון אני מבין על מה אנחנו מגנים, על הטבע והחיים בעמק.

בריכת השחייה ברמות נפתלי

בריכת שחייה ברמות נפתלי

בריכת השחייה היא אומנם לא מאגר מים טבעי אבל זה מים ואפשר לשחות בהם לההנתנו. ביקרתי בבסיס לצורך שמירות כך שכל החיילים באים לשמור ומרווחים את הבריכה של מושב רמות נפתלי, ואת נופיו הקסומים של רכס רמים, חבל ארץ נשכח טיפה.

טיולי אופניים 2

פעם בשנה מגיע יום שבו אפשר לנסוע באופניים חופשי, בכל כביש, שביל ועיר. בכל יום אחר אתה מפחד לצאת לכביש, לנסוע בצידי הכביש שחולפים בו אלפי מכוניות, משאיות ושאר כלי הרכב המאיימים עלינו כרוכבי אופניים. ביום זה רמת זיהום האוויר יורדת באופן משמעותי, והטלוויזיה לרוב משדרת שקופית "גמר חתימה טובה" הלא הוא היום הזה הוא יום כיפור. 

בחוף הקשתות, מימין שקד, אני, איליה וניק

כדי להמשיך את המסורת מפעם קודמת נסענו בערב לאשדוד. בשעה שש לערך, בהרכב של ארבעה חברה יצאנו לכיוון אשדוד, כשבהתחלה נסענו לגדרה כדי לאסוף את החברים של אח שלי. כרגיל עברנו בביצרון, גן יבנה והגענו לאשדוד כשבכל  עיירה בה עברנו היו רחובות וכיכרות מפוצצות ברוכבי אופנים קטנטנים שמסכנים את נסיעתנו, וסתם הולכי רגל. היעד כמו בפעם הקודמת הוא הים כמובן. המשכנו בנסיעה "אתגרית" על שפת הים וחתכנו משם לאורך נחל לכיש, כאשר חזרנו לעיר והמשכנו להסתובב טיפה באשדוד לפני שהמשכנו בנסיעתנו חזרה. כרגיל רחובות אשדוד מפוצצים באנשים שצועדים בכבישים שהתרוקנו. זה הסתכם בכ- 40 ק"מ. 

אני ואח של בנס ציונה

ביום למחרת, בלי תקלות או פנצ'רים, וכמסורת שנייה נסנו לעבר נס ציונה והמשכנו עוד טיפה לראשון לציון. יצאנו בסביבות עשר בבוקר הפעם יצאנו רק אני ואח שלי, כל השאר לא רצו או שסתם ישנו. יצאנו והתחלנו להתקדם לעבר גדרה וכך המשכנו עד לרחובות, חצינו את רחובות לאורכה ברחוב הרצל, עד שהגענו לנס ציונה. שם עצרנו לרגע כדי ל"תדלק" באוכל ומים. יש לציין שהרגליים כבר כואבות ועוד כמה מקומות, אך ממשיכים כי יש רק יום אחד כזה בשנה- צריך לנצל את המיטב. המשכנו ישר בוויצמן עד שהגענו לראשון לציון, חייב לציין עיר יפה מאוד באווירה של כיפור גם שקטה מאוד. "עיר עם לב של מושבה" הסלוגן של העיר. עשינו סיבוב בעיר והתחלנו בדרך חזרה. עברנו חזרה בנס ציונה והמשכנו לרחובות החדשה ודרכה לגבעת ברנר, קיבוץ. בדרך חזרה ביקרנו בתחנת החלפת הסוללה של בטר פלייס בקריית עקרון וגבעת מרר, להשקיף על הנוף. זה הסתכם בכ- 50 ק"מ.

אני ודני בקרית מלאכי

לקינוח, נסענו בערב לקרית מלאכי במסלול מעגלי נחמד. הפעם אני ודני, יצאנו לקראת ארבע בצהריים. נסענו דרומה בכביש 40 כשאנחנו עוברים בדרך את צומת מסמיה ומושבים שבסביבה. הגענו עד צומת קסטינה, צומת הפנייה לקרית מלאכי, נכנסנו לעיר ועברנו בכמה מרחובותיה, וואלה נראה כמו עיר. גם שם כמו בכל עיר אחרת שבה ביקרתי, זאטוטים מתרוצצים בכביש ונהנים מכל רגע על הכביש הריק ממכונות המתכת שנוסעות עליו בכל יום אחר. המשכנו דרך המושבים עזריקם שם פגשנו בתותח עם כתובית ברוסית ושתולים והגענו לגן יבנה בה עברתי בפעם השנייה כבר וחזרנו לבני עי"ש, כך עשינו סיבוב של כ- 30 ק"מ. את האמת פחדתי שלא אעמוד בזה אבל התבדיתי. 

על רקע הגפנים 

בשתי נסיעות אלו נסעתי כ- 120 ק"מ, מסתבר שאפשר לנסוע די רחוק באופניים, רק שזה לוקח זמן. אבל, זה דבר די מהנה בהתחשב שזה יציאה מהשגרה הצבאית. אני מאוד שמח שיצא לי לבלות את יום הכיפור הזה בבית על אופנים. 

מפת טיולי האופניים
ירוק- אשדוד כ- 40 ק"מ הלוך חזור
אדום- ראשון לציון כ- 50 ק"מ הלוך חזור
צהוב- קרית מלאכי כ- 30 ק"מ סיבוב

מבשר בוא הסתיו

מבשר בוא הסתיו הוא ...... החצב כמובן. כל שנה אני מפספס את פריחתם, משום שפריחתם נדירה יחסית באזור בו אני גר. השנה החלטתי לפגוש בו למרות עובדה זו. נסענו ליער חרובית, ולצערי לא פגשתי בו באף חצב. אך כשיצאנו מהיער אל הכביש, הבחנתי בכמה פרטים בודדים, בהחלטת הרגע עצרתי בצד הכביש ורצתי לצלם. ניסיתי לבחון גם אם המושב חצב אכן עומד בשם שלו והתבדיתי לצערי. 

החצבים שפגשתי בצד הדרך

החצב מאופיין בעמוד תפרחת גדול  וחגיגי, עם עשרות פרחים קטנים בצבעי לבן וצהוב במרכז הפרח עם נגיעות סגול בגבעול . שמו נובע בשל כך שהוא "חוצב" בעזרת שורשיו באדמה. הצמח נחשב כחלק מהאתוס של ארץ ישראל ומסמל התחלה חדשה וזמן לחשבון נפש, משום שפורח בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. 

עוד זווית של החצבים שפגשתי

התכונה המיוחדת של הפריחה בתקופה שלפני עונת הגשמים, כשכל שאר הצמחים עדיין לא חשבו לפרוח מעניקה לחצב זמן בו הם מואבקים כמעט ללא תחרות. וזה מושג ע"י התאמות יחודיות כמו בצל רעיל כדי שלא יואכלו אותו, בצל גדול ושורשים עמוקים כדי לדאוג למים ולחומרים מזינים. מילה לסיום, חבל שיש אנשים שלא מעריכים את יופיו וחשיבותו. 

צוות פלגה סוללה- גרניט

כמו החיים כך גם בצבא, השירות נחלק לבית הספר- בא"ח ולחיים שאחריו- הוותיקה או בשמה השני מבצעית. אחרי שמונה חודשים שאתה מבלה בבא"ח את עובר לאחת הוותיקות של הגדוד שבו שובצת. במקרה שלי זה סוללה גרניט מגדוד נמר.

סמל הסוללה שבנו הסמסול והרפז 

לא הרבה מכירים את גדוד התותחנים הזה, ובטח שלא את הסוללה המבצעית החדשה שהיתה שנים סוללה מחזורית שהכשירה לוחמים חדשים לגדוד נמר, לשתי הוותיקות א׳ וב׳. כיום סוללה גרניט הינה הסוללה המבצעית החדשה שנמצאה עד לא מזמן בפעילות מבצעית בגבולה הצפוני של ישראל. בכל גדודי התותחנים הוחלט להוסיף סוללה מבצעית חדשה, בחלק מהגדודים העלו את כל המחזורית לותיקה ואילו באחרות פיצלו את המחזורית והביאו מהותיקות עוד לוחמים כמו בגרניט. מצב שבו כל הסוללה עולה לותיקה בשלמותה עלולה לגרום למצב שבו בעת השתחררותם מצה״ל הסוללה פשוט תתפרק כי הרוב הם אותו מחזור גיוס.

הסוללה בשטח בתרח"ט גולני 

הסוללה הוותיקה מחולקת בדרך כלל לחפשים אותם מייצגים משקי באלפא ושורת הפיקוד הזוטרה מפקדי התומתים. הסבר קטן לפני שממשיכים, תומת הינו תותח מתנייע ואילו אלפא הינה כלי הסוחב פגזים מאוחרי התומת ומהווה עתודת תחמושת למצב חירום. בסוללה גם קיימים שרשרת הפיקוד העליונה והיא מסול מפקד סוללה, סמסול שהוא סגנו ורספ האחראי על התחום הלוגיסטי. מלבדם קיימים בסוללה גם צוות חטס או חימושניקים בשם היותר פשוט. וצוות המפי"ק (מרכז פיקוד ירי קדמי) בהם מ"טים האחראים על נתוני ירי, וממנו מתנהל הירי ע"י המסו"ל או הסמ"סול. 

חדר צוות 1ב 

הצוות שלי, גם כן 1ב, כמו במסלול. בניגוד למסלול בוותיקה התפקידים בצוות מתחלקים לפי פז"ם, בכללי הפז"ם משחק תפקיד יותר מרכזי כי בכל צוות ישנם חיילים ממחזורי גיוס שונים- לדוגמה: מרץ11 אוגוסט 10 ונובמבר 09. התפקיד הקל יותר שמור לפז"מניקים ואילו באלו שצריך כוח ומאמץ לצעירים. לנוב 9 יתנו תפקיד של מכניס חנה ולאוג 11 מביא פגז. אצל חפשים- חיילים פשוטים, מקבלים חצי תנאים אחרי שנה שמונה ואליו תנאים מלאים אחרי שנתיים שתיים. חצי תנאים פירושם אין תורנות מטבח או סרסופים שפירושם עבודות לא נחוצות שצריך לעשות ושמירות בלילה. תנאים מלאים- לא עושים כמעט כלום. במילים אחרות מתגיסים לצבא כדי לשאוף לעשות "כלום". 

הפק"ל הצוותי 

רציתי להוסיף עוד טיפה על "תורת הפזם". כל מחזור אחרון יש חייל אחד שמגדיר את עצמו רפ"ז- רב פזם. לשמחתי הרפז הפעם הוא מהצוות שלי, והוא החליט לקשט את החדר, ראשית בעזרת לונגים- יריעות בד גדולות שהוא תלה על הקירות ושנית, בעזרת פק"ל צוותי (פקודת קבע לחייל) שעליו רשמנו 1ב עם הסימון הטקטי בצבעי החיל, וציור יפה לקישוט בצידו. אפשר לראות עוד תמונות של החדר באינסטגרם בצד.<<<<<<

סמל הסוללה 

חופי ישראל

הקיץ הגיע ואיתו הנסיעות לחופי ארצנו הנהדרים והמדהימים. היום אני רוצה לשתף אתכם בכמה חוויות מכמה חופים בישראל. כבר יצא לי לכתוב על הים בתחילת דרכו של הבלוג. הים לא צפוי וקיים בהרבה מצבים שונים אך דומים. יש הרבה משתנים שאפשר לשחק בהם בים, לא כולם תלויים בנו. מדוזות, גלים, חול, מציל, שעת היום ועוד. בארצנו רצועת חוף ארוכה כ-150 ק"מ מצפון ועד דרום, מנהריה עד אשדוד.

חוף בצת כפי שנראה מראש הנקרה

 חוף בצת- ראש הנקרה                                                                                

החוף הצפוני ביותר, נמצא ממש למרגלות ראש הנקרה. במקום חוף מוכרז, וסביבתו היא שמורת טבע, מול החוף ישנם כמה מהאיים היחידים בישראל, גם הם מוכרזים כשמורת טבע והם מהווים בית גידול ומקום קינון יחודי. מראש הנקרה ניתן לתצפת על החוף מצפון לדרום. בחוף נראים מפרצונים וסלעים, עליהם דייגים ונופשים, החוף מספק טיול רגלי מהנה עם נוף יפה, מול החוף סירת חיל הים. בתקופת המנדט הבריטי עברה פה רכבת ללבנון דרך רכס ראש הנקרה, המנהרה שחצבו עדיין קיימת אך חסומה מסיבות ביטחוניות. בנוסף ניתן לבקר בנקרות בעזרת הרכבל הנמצא על הרכס ומצוד ממש לים. בקרבת מקום נמצא נחל בצת.

חוף פלמחים מראש תל יבנה ים

חוף פלמחים- יבנה ים

חוף מוכרז וסביבו גם שמורת הטבע פלמחים, זוהי למעשה רצועת החוף הטבעית הבודדת כמעט שניתן למצוא במרכז הארץ. הכניסה לחוף מותנת בתשלום על החנייה. בשמורה נשמרים החולות עצמם המכילים בתוכם צדפים, צמחייה  ובעלי החיים כגון צבי ים. בתחום החוף נמצא תל יבנה ים. תל זה היה עיר נמל עתיקה בארץ ישראל. נמל זה היה בעצם השער מהים לישוב היבשתי. הנמל היה פעיל מתקופת הברונזה עד לימי הבניים. כיום מספק האתר מקום קסום לטיול ואף לפיקניק קטן עם נוף לים שנמצא למרגלותיו. המים בחוף בעת שביקרתי בו היו קצת עמומים ומלוכלכים. בקרבת מקום נמצא נחל שורק. 

המצודה על רקע העיר המודרנית אשדוד

חוף המצודה- אשדוד ים

חוף ים לא מוכרז, שבקרבתו שרידיה של המצודה שמכונה אשדוד ים, בדומה ליבנה ים  היא שימשה כנמל של העיר היבשתית אשדוד. בניגוד ליבנה ים המצודה השתמרה במצב יחסית טוב יותר  ונראים קשתות, חומות ושרידי מבנים. המצודה נבנתה בתקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל, הוקמה כדי להגן מפני פלישות מהים והייתה פעילה עד הכיבוש הצלבני.  ניתן להגיע בחינם, לטפס על השרידים, להנות מהנוף הנשקף לעבר הים התיכון. לא מומלץ לרחוץ בחוף, אלא לנסוע לאחד החופים הסמוכים שכן הם מוכרזים ובעלי שירות מצילים בחוף. 

בישראל הרבה דרכים להנות מהים, מצפון עד דרום, הים וחופיו מספקים אטרקציה טובה לימי הקיץ החמים ומה שטוב שזה לרוב בחינם לגמרי, וגם כשזה בתשלום, הוא לא כזה גבוה ולרוב הולך לטובת הטבע. מלבד זאת החוף מספק הנאה לא קטנה לקיץ, אפשר לשחק מטקות, לחפור בורות, לשחות ולטייל בחוף מצד לצד.

מפלצות או בשמם מונסטרים

החלטתי לשתף אתכם בחלקים מילדותי, שלא רבים נחשפו אליהם. יכול להיות שזה ישמע מוזר אבל אני מוכן לקחת את הסיכון. עולם דימיוני שלם שהושפע אולי מכל הסדרות המצוירות או משחקי המחשב שהיו באותה תקופה והשתלבו מצוין עם יכולת הציור של אחד מחברי באותה תקופה. כך נוצר עולם המונסטרים. עולם אשר כלל תחומים מגוונים כמו מפלצות, ערים בעולם מקביל, תחנות טלוויזיה בידיוניות ועוד.. ברשומה זו אני רוצה להתייחס למפלצות או המונסטרים שכך אני מעדיף לקרוא להם. 

חלק מהמוסטרים שנשמרו במחברות הישנות ועברו תעתיק למחשב 

 קיימים מונסטרים שונים קטנים וגדולים, הרסניים וחברותיים.מונסטרים אלו, ניתנים לתפיסה באמצעות הצמדת הידיים ופתיחת כפות הידים.  לכל אחד יש את המונסטר הראשון שלו וכמו כן הייתה גם עיר לכל אחד, לשלי למשל קראו אילתון, מפני שהתאהבתי באילת בביקורי הראשון ורציתי ליצור עיר בעלת קונספט דומה- עם מלא מלונות. הייתה מפה שלמה של העולם הבידיוני אך היא נעלמה עם הזמן. החיבור למציאות ככל הנראה התבטא בבקתה שהייתה אצלי בגינה וקראנו לה שלש (בקתה ברוסית). בה היו ממוקם בנק המוסטרים שנקרא סודומון, בלונולי- חברת מסיבות ועוד. כל זה היה קיים בדימיוננו הפראי ואולי עדיין נשאר משהו. 

זהו הפוקדור שלנו, היידים

היינו נפגשים בין בניינים וחורשות ליד ביתו של אחד החברים. היינו יושבים, מדברים ובוראים עולם דימיוני שלם. קרבות בין מונסטר אחד למונסטר אחר, תחנת טלוויזיה M3 שמדווחת על כל ההתרחשויות בעולם הזה, זה השתלב גם עם הבקתה בגינה שלי שחלק מהפעילויות התקיימו שם וגם בהפסקות בבית הספר. בין לבין גם התפתחו כל מיני סמלים המתקשרים לעולם המונסטרים. עולם זה נשאר בי, אנשים בעלי יכולות ציור מדהימים אותי כל פעם מחדש, כנראה בשל הילדות אותה עברתי. 

זה הסמל של הערוץ הבידיוני

אני ולג בעומר

ל"ג בעומר זה חג אותו אני מכיר מאז הגעתי לישראל, מכיתה א' אפשר להגיד. כל פעם שהחג התקרב אוטוטו התחלתי לאסוף קרשים, כשהייתי קטן אספתי ממש קצת לפני. ובסופו של יום בעזרת אבא שלי הייתי עושה מדורה קטנה ונהנה מבעירתה ביחד עם בני דודיי למשך כמה שעות בודדות. קטן צנוע ובין כלל שאר החוגגים. 

התמונה האולטימטיבית של ל"ג בעומר

השיא הגיע בכיתה ו' כאשר חברתי אל חברי הטוב ליאור. ליאור הפך את חווית הל"ג בעומר ליותר ממה שהכרתי, זה התחיל מאיסוף הקרשים שהפך לרציני ביותר.  שהתבטא בכך שאספנו הרבה מאוד קרשים, ולא הסתפקנו בזה, גם ניסרנו אותם וארזנו אותם באריזות קרטון לפי גודל, סוג ושאריות. בסופו של יום פעולות אלו השתלמו לנו כך שהיה יותר נוח לסחוב את הקרשים, בין אם ברכב ובין אם בעגלה או פח, וגם לעשות מדורה בגודל סביר לכל הלילה. בשלב מסוים נראה לי היה שהמסורת תישאר לנצח אך היא נפסקה בכיתה י"א לערך.   

על אש אפשר לבהות בלי סוף....

אוספים קרשים אחר כך, מנסרים אותם ושמים בתוך קופסאות. מכינים רשימת קניות, רבים מה כן מה לא. בסופו של דבר קונים אוכל לגדוד כשבעצם אנחנו 3 אנשים בלבד, חצי מהאוכל זורקים.                                                                                                      ערב, כל הקרשים והציוד מוכנים, המקום גם, חורשה בודדה ליד כביש. מחכים לליאור שיבוא. בנתיים יתושים עוקצים אותנו בכל מקום אפשרי. הוא מגיע ומתחילים, פעם ראשונה שאני נשאר כל הלילה סביב מדורה. פעם ראשונה שעושים מנגל ליד המדורה. החורשה משמיע קולות הד מהמדורה, בלילה זה טיפה מפחיד. מטגנים בשר, נאבקים בחושך, צולים מרשמלו. נהנים מהאש שאפשר להסתכל בה אינסוף.

הליך המיון והאריזה 

 באחד השנים הבאות, הלכנו לאזור התעשייה כנות, שם פירקנו משטחים או רפסודות בשמם השני. שמנו את הקרשים המפורקים בעגלה ונסענו חזרה לבני עי"ש, כך הרבה מאוד פעמים. יום אחד יצאתי עם ליאור לאסוף קרשים באזור התעשייה כנות, ואחיי הקטן הצטרף אילנו. לא רצינו לגלות לו את המקורות שלנו אז הלכנו לחפש במקום אחר. כך קרה שהגענו  לחנות ספורט, נראה לי קרוקס. שם הציעו לנו את כל הרפסודות שהם לא צריכים, והם השליכו אותם לפח המיועד להם. שאלו אותנו אם יש לנו איך לקחת אותם וענינו שיש לנו עגלת סופר. הם גיחכו ואמרו בוא נסיע לכם את הקרשים הביתה, וכך קרה שהבאנו משאית שלמה של משטחים- קרשים יום לפני ל"ג בעומר. 

נשארים עד צאת הנשמה..אה החמה 

בסופו של דבר החג הזה נהפך למעין יום שיא לפעילות איסוף הקרשים, כך שלא רק ערב המדורות הוא החשוב אלא גם מלאכת איסוף הקרשים. 

גן לאומי גבעות מרר

גן לאומי גבעות מרר נמצא בצידי כביש 40 בקטע שבין גבעת ברנר לגדרה, דרומית לאנדרטת הצנחנים ומהווה את חלקן הדרומי של גבעות אלה.  בנוסף לכך רכס גבעות אלו מהווהאת המזרחי מבין הרכסים באזור זה. הרכס מתנשא לגובה של 94 מטרים, אך בתחום הגן הלאומי רק ל- 85 מטרים. מקום זה מהווה את המקום הגבוה באזור, על כן נזכר בתנ"ך כ"הר הבעלות". 

הגבעה מלמטה 

מקור השם של הגן הלאומי הוא בשם הישוב ששכן באזורו עד 1948. הישוב נקרא מע'אר על שם מערות מגורים שנחצבו במצוקי הרכס ונשמרו עד היום. מיקומו של הרכס היוו את ההתעניינות הצבאית הרבה בו, כך למשל במלחמת העולם הראשונה נכבש מידי התורכים ע"י הצבא הבריטי. לאחר הקמתו של שדה התעופה הצבאי בתל נוף, במלחמת העולם השניה התפתחה תקרית אש חלק ממלחמת העצמאות והכפר נכבש. לאחר כיבושו התאמנו בגבעות ראשוני הצנחנים ועל כן הוקמה האנדרטה בקרבת מקום. 

הנוף הנשקף דרומה

המקום מספק טיול רגלי קל במעלה אחת הגבעות וחזרה, כשבעונות האביב והחורף ניתן להנות מפריחה מגוונת ומרהיבה של פרחי ועצי בר שונים, עירית גדולה, קחוון מצוי, חצב, כלך, טופח, צבר, שיטה כחלכלה חלמית מצויה ועוד מגוון רחב. אפילו בקיץ יש ריח של צמחייה יבשה המשרה נחת מהטבע. בדרך אל ראש הגבעה נמצאות מערות המגורים המלבניות. בראש הגבעה ממוקמים שני בריכות מים מבטון, המהוות חלק מקו המים ירקון נגב. הקו הוקם עוד לפני המוביל הארצי כדי להשקות את הגידולים בנגב, אחרי בניית המוביל הארצי השתלב בו. מסביבתן ניתן לבצע תצפית מדהימה 360 מעלות, בצפון רחובות ואף תל אביב, במערב מודיעין, הרי יהודה, מושבים באזור, במזרח אשדוד ויבנה ובדרום גדרה בני עי"ש ויישובי גדרות. בקרבת מקום ממוקמות מחצבות כורכר מגודרות בעומק עשרות מטרים. בחורף גשום מתמלאות ויוצרות אגם, ומשמשות להחדרת מי הגשמים לאקוויפר החוף תוך כדי העשרת מי התהום. שווה ביקור, פיקניק קטן במעלה הגבעה יכול להיות חוויה מדהימה.

הנוף הנשקף בצפון מזרח

איך מגיעים? 
בצד כביש 40, לנוסעים דרומה, פנייה אחת אחרי אנדרטת הצנחנים. הנוסעים צפונה צריכים לבצע סיבוב פרסה בצומת גבעת ברנר ולהיכנס בפנייה אחת אחרי אנדרטת הצנחנים.

  

יום/שעת כדור הארץ

יום/שעת כדור הארץ, אפשר לבלבל ואפשר להבין למה, אך שעת כדור הארץ היא בעצם יוזמה נפרדת ליום כדור הארץ. בישראל שתי ארועים אלו מתאחדים ליום אחד, ה-22 באפריל או יום כדור הארץ, אך בשאר העולם יוזמות אלה נפרדות זו מזו. המטרה העיקרית של שני ארועים אלו היא להעביר את המסר הברור והוא שצריך להפסיק להתעלם מהבעיה וכולנו יכולים לשנות את המצב בין אם ממשלות, חברות ענק, תעשיות אנרגיה, או האדם הפרטי.

כרזה לשעת כדור הארץ

מקורו של יום כדור הארץ ב-1970 כשהסנטור האמריקאי גילורד נלסון קרא ליום של מחאה ולמידה על הסביבה.  יותר מ-500 מיליון בני אדם מ-175 מדינות בעולם מציינים את יום כדור הארץ באלפי ארועים שונים, מסדנאות יצירה ועד אירועים המוניים הקוראים להגנת הסביבה. נשיא ארה"ב אובמה אמר "תלמידים, מורים, פעילים, נבחרי ציבור ואינספור אחרים איתגרו את האומה שלנו כדי להתעמת מול סוגיות סביבתיות בוערות ולצעוד במסר מאוחד: הצלחת דורות העתיד תלויה בפעולתנו היום." 

במקור מאתר Themarker.

 ואילו שעת כדור הארץ מקורה ב-2007 בסידני וציינו אותו בכיבוי אורות לשעה, בעצם דוגמה לפעילות אפשרית כדי להפחית את ההתחממות הגלובלית. שעת כדור הארץ זהו אירוע עולמי שבו מבקשים להגביר את המודעות להתחממות כדור הארץ או בשמו הנוסף שינוי האקלים ע"י פעילות הסברה והשיא כיבוי אורות כדי ליצור סוג של סולידאריות וכמובן לתרום לסביבה. כיבוי האורות מתבצע הן במרחב הפרטי והן בציבורי, ומשום כך שיתוף הפעולה של האזרחים הוא חיוני. 

השנה ניסיתי לעזור לטבע בדרך שלי. למרות שאני בצבא החלטתי לתרום לגרינפיס, אני תורם 25 ש"ח בחודש, זאת כדי לעזור למאבקים סביבתיים שאני תומך בהם. צעד נוסף היה להצטרף לחברות בחברה להגנת הטבע כמנוי, אחרי שנמנעתי מכך. עקב מחסור הזמן החלטתי לתרום בעקיפין דרך התשלום לאגודות למען הסביבה. אני מקווה להתחיל לפעול גם בתחום ההתנדבותי והמעשי יותר בשנה הקרובה.


במקור פורסם ב-13 במאי

פורח ושמח בפורים

המזג אוויר מוציא מהטבע את הטוב ביותר, עשרות פרחים פורחים כעת בכל הארץ! השנה העדלאידע בבני עי"ש התבטלה עקב מזג האויר ששרר בסוף שבוע ובו הייתה צריכה להתקיים. לכן החלטתי לצאת ליער חרובית ולהנות מהפריחה הנפלאה. יצא כך שאפילו הכרתי כמה פרחים חדשים. לכך גם מצטרפת הפריחה ליד  בייתי. כל שנה אני נדהם מעושר מיני הפרחים, ולמרות שאני חושב שראיתי הרבה מיני פרחים אני מוצא מיני פרחים חדשים כל פעם. כמו למשל דבורנית הקטיפה וסחלב פרפרני.  

שפתן מצוי

צהרון מצוי

דבורנית הקטיפה

סחלב פרפרני

חלמית מצויה (חובזה)

עירית גדולה

תורמוס ההרים