חורבת בית לויה

לפני שבוע מצאתי מידע אודות אתר עתיקות העונה לשם חורבת בית לויה. תכננתי לנסוע לשם בשבוע שלאחר מכן, וכך זה באמת יצא. התחלתי את נסיעתי בכביש 6 הרחב ונוח לדרום, כשהגענו למחלף קרית גת יצאנו לעבר בית גוברין והמשכנו עד הפנייה למושב לכיש ואמציה. המשכנו לנסוע עד שהגענו לכביש משובש וממש לא נוח לנסיעה שבזמן שנסענו בו אל החורבה, אח שלי אמר לי " למה אתה לא יכול למצוא מקום נורמלי לטייל בו" ואני השבתי לו זה מקום נורמלי! אז מה שהוא נמצא במקום שכוח אל, אי שם בגבעות המדהימות ביופין של שפלת יהודה. המשכנו לנסוע בדרך המשובשת שנדמה היה ולא תסתיים אף פעם, ולאחר כעשר דקות הגענו אל המקום שבהתחלה לא הזכיר שום מקום. טיילנו במקום ואח שלי כרגיל עשה פרצופים והתבאס מהחום הכבד ששרר במקום, אני בניגוד לכך חקרתי את המקום ועברתי בין השבילים ,בצידם חפירות רבות, שמטיילים קודמים השאירו לנו. כמעט שכחתי, המקום נמצא בשטח אש של צה"ל לכן כדאי לבקר סופ"שים או בחגים. 

מערת הקולומבריום 

פסיפס האונייה 

לאחר שיטוט קצר בין כל העתיקות, גילינו את מערת הקולומבריום, הכל עדיין מגודר, אך הצצנו לאחת המערות שנראה שיש חפירה פעילה על ידה. המערה גדולה יחסית, נראה שחלק מתקרתה התמוטטה ולמרות זאת יש בתוכה עוד פתחי מערות  שנמנעתי מלהכנס פנימה. כמו בכל קולומבריום יש כוכים משולשים על הקירות, כך זה היה גם במערה הזו. לאור העובדה שהגעתי עם משפחתי, הם הלחיצו אותי, במיוחד אח שלי שלא הבין למה סחבתי אותום עד לפה. למרות זאת, הם אמרו שאם הם הגיעו עד לפה אז לפחות הם יחכו עד שיימצא הפסיפס, הרי הבאנו מטאטא בשביל לגלות אותו. 

כיתוב ביוונית בגוף הפסיפס

צורות גיאומטריות 

לאחר שהסתובבנו עוד קצת שמעתי את אבא שלי קורא: "מצאתי, מצאתי, בואו לפה" ואז הבנתי שמצאנו את הפסיפס שבגללו יצאנו מלכתחילה לנסיעה הזו. הפסיפס בניגוד למה שרשום בכמה אתרים גדולים, לא היה מכוסה בחול אלא גלוי לכל. ליד הכניסה לשרידי הכנסייה הביזנטית מישהו מיקם שלט כדי לבקש לשמור על הפסיפס ולא לדרוך עליו. רצפת הפסיפס השתמרה יפה מאוד, למרות שיש חלקים חסרים פה ושם חלקים רבים עדיין שלמים. ברצפה ניתן להבחין בחיות, צורות, פרחים, אנשים ואפילו בכתובות בניגוד לכנסייה הביזנטית בחורבת מדרס, שם פעם ראשונה חזיתי בפסיפס עתיק ומרשים לא פחות. מאז אני תר אחרי פסיפסים עתיקים בארץ.  הפסיפס בבית לויה גדול מאוד, כ- 200 מ"ר. לרגע אפילו הרגשתי בספארי, כשנסענו חזרה לקראת סוף הכביש המשובש, אמא שלי שמה לב לצבי קטן מקפץ לו בצד הדרך, ואז שנייה אחרי זה חלף לו עוד אחד את הכביש, לאחר מכן ניסיתי לצלם את הזה שהמשיך לרוץ לצידנו בשדה אך לשווא. באתר עושר רב של מערות, שלא הספקתי להגיע אליהן, הסתפקתי בפסיפס המרשים שזכיתי לראות. 

זאב נוגס בארנב 

גפנים