אמלחייה גרניט: סוף עידן

לאחר שנה וחודשיים בערך ששימשתי כאמל"חיסט של סוללה גרניט הגיע הזמן להעביר את השרביט אל המחליף. ולשם כך החלטתי  לסכם את התקופה הזאת. קבלתי את האמל"חיה במצב הכי עגום שלה, המכונה לא עובדת, הארונית מתרוקנת מציוד חשוב  והכי חשוב אף אחד לא רואה את המכונה כמשהו שימושי. כולם אומרים המכונה לא עובדת. שמחתי לבנות את האמלחיה מחדש, לארגן את האמלחיה הסוללתית. למצוא מידות לכל מיני שיפצורים שימושיים למיניהם ולהבין איך מייצרים כל דבר. 

הפאצ'ים שהשארתי לסוללה

אחרי הכל האמלחיה תיפקדה כל פעם בתקופות פעם בקו פעם באימון, כל פעם זה היה העיסוק בזמני הפנאי שלי בצבא. כל פעם להקימה מחדש בכל מוצב, בכל בסיס. היו תקופות בהם היה יותר זמן וכאלה שפחות, אבל בסופו של דבר זה מקום בו העברתי הרבה מהזמן כדי שיהיה רצועות, פאוצ׳ים ושיפצורים טיפה יותר טובים, מקווה שהצלחתי לפחות קצת. קניתי ציוד על חשבון זמני בבית, דאגתי להביא ציוד ולתפור כל רגע שיכולתי. לא אמרתי לא לאף בקשה כמעט, תמיד מוכן לשמוע ולנסות משהו חדש. הבאתי עור שמצאתי מהספות ברחוב, שזכה לביקוש אדיר, הבאתי רצועה ירוקה ורצועה רחבה לנשק שחיילים ביקשו עוד ועוד ללא הפסקה. 

האמל"חיה כפי שהייתה במיצד 

את האמת לא חשבתי שאי פעם אני אדע איך להכין שיפצורים ובסופו של דבר צברתי לעצמי תדמית של אמל"חיסט מעולה שכל אחד רוצה לקבל ממנו רצועה לנשק, פאוצ' או כל שיפצור כזה או אחר לנשק. כולי תקווה שהמחליף שלי ידע לנצל את החומרים שצברתי בזמן כהונתי כאמלחיסט וינצל אותם להמשך פיתוח האמל"חיה בסוללה גרניט. בנוסף, בזמן פועלי באמל"חיה הוצאתי פאצ' חדש לסוללה שעוצב ע"י.
אני מאוד שמח שנפלה בחלקי ההזדמנות לעסוק בתפירה ובעצם ללמוד לתפור בצבא, דבר שלא היה יוצא לי לעסוק בו כנראה באזרחות. 

לאחרונה הוספתי גם דף הכולל מידות והסברים חלקיים על אופן תפירת המוצרים. לחץ כאן להגיע לדף. 

סימידירים

מה זה בכלל? ? ?  טוב זה כנראה כינוי שהמציאו ילדי בני עי"ש לגרגרי חומר נפץ שהם מצאו ביער, אני אישית שמעתי על קיומם כבר מגיל קטן. יער ארבע, כך מכנים את אחת מהחורשות שנמצאות דרומית לבני עי"ש שם ניתן למצוא את הסימידירים. הסימידירים הם בעצם כינוי לגרגרי חומר נפץ הודף. ככל הנראה לפני הרבה זמן היו שם מחסני תחמושת בחורשות אלו. אולי מפעילות צה"ל או אפילו מהמנדט הבריטי. כעת ניתן למצוא שם סימידירים בתוך האדמה.  

הסימידירים שמצאנו 

 מי מאיתנו לא השתעשע בנפצים כשהיה קטן. בעיקרון מה שהילדים עושים עם זה אסור בתכלית האיסור, שורפים אותם, כן זהו משחק באש. אי לכך אני לא ממליץ לאף אחד לשרוף אותם. כל העושה זאת זה על אחריותו בלבד. אני מצרף סרטון כדי להראות את ההשלכות של שריפת סימידירים. תופעה זו צריך להגבילה ולהסביר לילדים שמשחק באש מסוכן ועלול לפגוע!

אין כל המלצה לשרוף סימידירים או כל חומר נפץ אחר! כל העושה זאת הוא באחריותו הבלעדית ! 

תותחנים יורים

תותחנים לא יורים כל יום, במיוחד לא ירי מבצעי. אני העברתי הרבה זמן מהשרות בכוננות על גבולה הצפוני של מדינת ישראל, ולא יצא לי לירות מבצעי אף פעם. הפעם הכי קרובה הייתה כשהייתי בבית והשנייה כשסוללה אחרת מהגדוד ירתה לעבר לבנון. נכון זה לא הדבר הכי כיף, אבל לדעת שאירועי אמת קורים מדרבן להגיע לכלים בזמן ולתת את כל כולך למשימה שלשמה הגעת לצבא ולדעת שהיא מאוד משמעותית. לפחות פעם בשירות.

תותח בכוננות בגבול הצפוני 

לאחרונה התפרסם הסרטון שצולם בירי של סוללה ב' מהגדוד נמר באתר החדשות 0404 ונכתב בו: 
"לפני כשלושה שבועות (29 בדצמבר) נורו רקטות לעבר קריית שמונה. צה"ל הגיב מיד בירי לעבר שטח לבנון. בתיעוד הבלעדי שהגיע לידי מערכת חדשות 0404 ניתן לראות את פעולת החיילים הטוענים את הפגזים ואת הירי. (הסרטון אושר לפרסום ע"י צה"ל)." 

לסיכום ניתן ללמוד מאירוע זה שלמרות שלא יורים כל יום על לבנון שווה להישאר בכוננות תמידית לכל מקרה שלא יקרה. בסופו של דבר זהו כוח ההרתעה האמיתי של ישראל - התותחנים בגבולות ישראל בעיקר בגבול הצפוני שלה.  בנוסף לזאת ירי מבצעי מעניק למשתתפים בו את הזכות לשים רקע אדום מאחורי הסיכת לוחם. 

עד מתי ? מרץ 11

לפני כמה שבועות הגעתי לרגע שאליו כל חפ״ש (הכוונה חייל פשוט) רוצה להגיע אליו מאז שהוא הגיע ליחידה המבצעית או הוותיקה. והרגע הזה הוא לצעוק עד מתי? והוא גם להכין לוח 100 יום מהיום, שריפת דף בכל יום והוא גם במובן מסויים להבין הכי טוב מה היה צריך לעבור בשביל להגיע לרגעים האלו. 

בזמן העבודה עליו 

בשלב הראשון הגענו לערב החלפת צעקות, כשאנחנו מעבירים למחזור מתחתינו, הכוונה לאוגוסט 11 את צעקת הכמה עוד? . ואלינו הועברה צעקת העד מתי? , במשפטים קצרים המתארים את החייל שבסופו הוא צועק לראשונה את הצעקה הרלוונטית אליו. לשם כך, כמיטב המסורת עלינו על גגות כך שהמחזור הכי וותיק נמצא על הגג הכי גבוה. וכך התחיל הטקס שעובר ממחזור למחזור, כשכל חיילי המוצב באו לראות את מה שקורה.  

כך זה הועבר 

הנוסח הולך כך: 

יש לנו מש"ק אלפא, חפ"ש או כל תפקיד אחר ותיק או עתיק בסוללה 

תיאורים עליו 
אחרי כל תיאור מגיע אולה של כל הנוכחים  

קוראים לו בשם שלו והוא אף פעם לא צעק!  והוא עונה:  כמה עוד? או עד מתי? 
ועונים בסוף הוס 

אחרי זה כל המחזור צועק ביחד את הצעקה וכולם עונים את המחזור 

הלוח בסופו של דבר 

לאחר שהגיע הזמן, והגענו ל100 יום לפני השיחרור. התחלנו אני ובני המחזור שלי מרץ 11 להכין  לוח, בשביל זה הכנו רקע בעזרת צבעי גואש ואקריל יצא ציורי ויפה, ים , שמים, שקיעה ועץ דקל. לכל זה הצטרף משפט המפתח שבחרנו: נמאס מכל המשפטים עוד X יום מתחילים את החיים. כשבין לבין מופיעים משפטים באנליים יותר. מלבד זאת החלטנו לסדר את התמונות שפיתחנו בצורת המילה מרץ 11. כדי לשנות את מספר הימים החלטנו לתלות דף מנוילץ עם צורת מספרים אלקטרונים שניתן לשנות בעזרת טוש, ולא מחברת שאף פעם לא יודעים כמה יום באמת נשארו. 

ובנימה אופטימית זו : עד מתי? ? ?

רוצים לשמוע את מהלך הערב: 
החלפת צעקות חלק א' 
החלפת צעקות חלק ב'