מרכז מבקרים איגודן- שפד"ן

מרכז המבקרים של איגודן הוא למעשה חלון אל המפעל הענק שמכונה השפד"ן המטהר שפכים יום ביומו. זהו מכון טיהור השפכים הגדול בישראל. המכון מטפל בכ-130 מיליון מ"ק ביוב שמגיע מ-23 רשויות מקומיות בכל שנה, בעזרת תשתית הולכה מתקדמת הפרוסה לאורך כל תחום אחריות האיגוד. השפכים נוצרים בבבית והן בתעשייה ומהווים מטרד אם לא מטופלים. אבל כיום במאה ה-21 רואים בביוב עוד משאב שניתן לנצל ולחסוך במים.   איך אתם שואלים? פשוט מאוד, ממחזרים את המים ע"י טיהור השפכים והפיכתם למי השקייה ראויים לחקלאות. השפדן בעצם מספק כ-70% מהמים להשקיה בנגב, מה שהופך אותו לאחד הגופים המשפיעים על איכות הסביבה בישראל. לכן המגמה היא הקמת  מכוני טיהור שפכים רבים בכל הארץ.

הריאקטורים- טיפול ביולוגי

השפד"ן מטהר את המים בשיטת הבוצה המשופעלת. אך לא תמיד זה היה כך, כשהוקם השפד"ן, השפכים טופלו באגני חימצון- שיטה המצריכה שטחים נרחבים, כי המים מטופלים בבריכות רדודות ומתאימים לכמויות יותר קטנות של ביוב. בשנת 1987 החל המעבר למפעל המכני ביולוגי- הכוונה היא לתהליך הבוצה המשופעלת. התהליך שהמים עוברים מתחיל בסינון המים והפרדת פסולת גדולה, מוצקים שונים, שמן וחול ע"י שאיבה, והפרדה בעזרת מגובים. לאחר מכן המים עוברים לטיפול הביולוגי הכולל טיהור ע"י חיידקים ובקטריות שמעכלים את החומר האורגני שבשפכים. בתהליך זה משתמשים באוכלוסייה צפופה של מיקרואורגניזמים הנמצאים במצב תמידי של ערבול בתוך הריאקטורים, החמצן המניע את החיידקים מסופק באמצעים מכניים והחיידקים שמתרבים הם בעצם הבוצה. בתהליך הבאה מזרימים את המים שטופלו בריאקטורים אל עבר אגני שיקוע או מצללים, שם הבוצה שוקעת לתחתית ונשאבת מהמים להמשך טיפול. עד לא מזמן הבוצה נשפכה בצינור תת מימי לים התיכון. אך הארגונים הירוקים מחו על זאת והשפדן עובר לחלופות אחרות שהן הפקת ביו גז (מתאן) כדי לייצר ממנו חשמל ופתרון נוסף הוא הפיכת הבוצה לדשן לחקלאות. אחרי שהבוצה נשאבה מהמים, המים מוחדרים למגרים תת קרקעיים- אקוויפרים ושם מחלחלים כ- 400 יום בסופם הם נשאבים מאדמה ומתקבלים מים באיכות של מי שתיה, בהם משתמשים להשקייה בנגב. 

מצללים - בסוף התהליך המים באיכות קולחים מועברת מפה למאגרי החדרה

בדרומו של השפד"ן ממוקם מרכז המבקרים של איגודן בו ישמחו להסביר ולהראות את התהליך אותו עוברים המים במכון לטיהור שפכים הגדול בישראל. המרכז מקבל קבוצות מאורגנות לאורך השבוע, וניתן להירשם כיחידים ליום שישי בעלות של 15 ש"ח. השפד"ן ממוקם בחולות ראשון לציון, הכניסה אליו היא ליד הסופרלנד ואגם הנקיק. מומלץ לבקר ולראות את התהליך במו עיינכים. 

אתר איגודן
השפד"ן בויקיפדיה 

גן לאומי בית גוברין

גן לאומי בית גוברין שוכן בשפלת יהודה, המאופיינת במערות רבות החצובות בסלע הקירטון- סלע רך ובהיר שקל לחצוב בו. הגן הלאומי שוכן בין גבעות נמוכות וגאיות מעובדים, בשטחים הטבעיים מלאים בחורש ים תיכוני אופייני, כמו פרחי כלנית, עירית,  ועצים כמו שקד, אלה אטלנטית ונוספים. בגן הלאומי אסופה יפה של מערות מסוגים שונים ממערות מגורים, גידול יונים- קולומריום, בורות מים, מערות ששימשו בתי בד, מערות פעמון ששימשו מחצבות ומערות קבורה. כל זה על פני שטח של 5000 דונם שבו פעם האנשים הקדמונים חיו את חייהם.  

נוף אופייני לגן לאומי בית גוברין

האתר הראשון משחזר מתקני חקלאות עתיקים, כדוגמת בית בד הייצר שמן זית ששימש לשימושים שונים כגון בישול, שימור מזון, ותמרוקים. גורן בו דשו את השיבולת וגת בה דרכו על ענבים כדי להפיק תירוש שבסופו הותסס ליין. האתר השני שנגלה לפנינו הוא בור המים הפולני, למה פולני? כי חיילים פולנים ביקרו בו במהלך מלחמת העולם השנייה ליתר דיוק ב-1943. 

מערת הקלומבריום 

בקרבת מקום ממוקמת מערת קולומבריום גדולה למדי ומרשימה, בה מעל ל-2000 כוכים שנחצבו בקפידה ובאיכות גבוהה. בעבר גידלו בה יונים לשימושים שונים כגון מזון- בשר וביצים, ובהפרושתיהן לדישון השדות כמו כן שימשו כקורבן בטקסים פולחניים.  המערה ההבאה היא מערה קטנטנה ששימשה כאמבטיה, כאשר היו תעלות הזנה ששימשו להזלפת מים על המתרחץ.  המערה הבאה היא מערת בית הבד בה יש מתקן לריסוק זיתים, ו שלוש קורות (קורה המכונה בד) בעזרתם לחצו את עיסת הזיתים המרוסקים והפיקו שמן. לאחר הליכה קצרה מגיעים למכלול של בית מגורים, ככל הנראה היה בעל שתי קומות, מתחתיו נמצא מכלול בורות מים שהתנקזו מלמעלה. 

בור מים במערת המסתור

מערת המבוך הוא האתר שתפגשו לאחר מכן. המכלול הזה מציג לפנינו את המתקנים התת קרקעים ששימשו את הקדמונים, המתקנים הם חדר רחצה, קולומבריום, בור מים ואפילו בית בד משוחזר. מעליהם ישנם בתים שכוסו באדמה כדי לשמרם. הביקור מתמקד במתקנים שמתחת לפני האדמה. מערה מאוד מעניינת וארוכה יחסית. האתר הבא מצריך נסיעה קצרה או הליכה והוא מערת קבורה צידונית, שבה שיחזרו את ציורי הקירות על סמך מה שנשאר מהציורים הקדומים. בקרבת מקום ממוקמת גם חנות המבקרים של הגן הלאומי. 

מערת פעמון

מתחם המערות הבא הוא מערות פעמון ענקיות ששימשו כמחצבות. הן סיפקו בעת העתיקה את חומרי הבנייה שלהן נזקקו בית גוברין הקדומה וערי החוף. צורתן כזו משום שהשכבה הראשונה היא נארי- שכבת סלע קשה יחסית לקירטון הרך שנמצא מתחתיו ולכן בו חצבו פתח קטן שגדל ככל שירדו לעומק שם הסלע רך יותר.  

האמפיתאטרון 

נקודת העניין האחרונה בגן הלאומי ממוקמת מצפון לכביש 35, לשם כך עדיף לנסוע עם הרכב. שם ממוקם האמפיתאטרון הרומי, זהו מבנה ציבור שנועד לתחרויות ספורט, מופעי ראווה וקרבות גלדיאטורים. בניגוד לתיאטרון הרומי שבנוי בחצי עיגול האמפיתאטרון בנוי בצורת עיגול או דומה לה. בקרבת האמפיתאטרון ממוקם גם מבצר צלבני ובית מרחצאות ששווה להציץ לתוכם. 

הכניסה לגן הלאומי הינה בתשלום, המסלול אורך כ 3-4 שעות הליכה או הליכה ונסיעה מחניה לחניה שזו האפשרות המועדפת לדעתי שכן המרחק בין כמה אתרים מצריך נסיעה. 

גן לאומי בית גוברין באתר רשות הטבע והגנים

טיול ספונטני באופניים

בלי לחשוב יותר מידי פשוט יצאנו לדרך, היעד הוגדר כיער קהילתי עזריקם. את ההשראה למסלול שאבתי ממפה של מסלולי אופניים שמצאתי באתר האינטרנט של קיבוץ חצור.  הדרך התחילה ליד החורשות הסמוכות לבני עי"ש, שם פגשנו בכלניות פורחות בשולי החורשה, חלפנו על פני האזור תעשייה ראם, חצינו תעלת מים ואת נחל ברקאי היחסית יבשים והמשכנו לעבר תלמי יחיאל הסמוך דרך השדות המעובדים.

הרקפות בחורשה 

נחל ברקאי 

 חצינו את הישוב, בו מצאנו גם חמישה שקלים על המדרכה, עברנו שדות שקדייה ואז הגענו לכביש אספלט המוביל לש.ג של בסיס חיל האוויר חצור. בלי להתעכב יותר מידי, חזרנו לעבר השדות, בשביל עפר כבוש. ואז הגענו לחציית נחל האלה. המשכנו עוד בדרך עפר כבושה עד שהגענו ליער עזריקים- היעד שהגדרנו, בסביבת היער שמענו יריות, מהמטווח הממוקם ביער. עשינו סיבוב ביער עד שהתחיל להחשיך. 

אורך המסלול כ- 24 ק"מ (המפה מגוגל ארת')

התחיל להחשיך, בהתחלה חשבנו לחזור בעיקבותינו הביתה, אך לאחר מחשבה חפוזה וספונטנית החלטנו להמשיך מצידו השני ולחזור דרך קיבוץ חצור אשדוד. בדרך לשם חצינו שוב את נחל האלה, נסענו בשדות רחבי יידים כשבאופק השמש שוקעת על רקע העיר אשדוד, ולצידנו השני שדות נרקיסים ענקיים. המשכנו לדווש, עד שהגענו לחציית נחל ברקאי, נסענו עד שנכנסנו לקיבוץ, שם הגענו לצרכנייה המקומית, וניצלנו את החמישה שקלים שמצאנו קודם בשביל משקה אנרגיה מרענן. עצרנו מסקרנות בחוות סוסים לפני צומת היציאה מחצור. את הקטע הבא נסענו כמעט בלי עצירות דרך גן יבנה וביצרון.